top of page

מגילת רות ואני

גלית דהן קרליבך (לפייסבוק של גלית)


צילום: פרח


תמיד כשלומדים את מגילת רות מציינים את ה"יחס לזר", קבלת ה"אחר" וקירוב ה"שונה". בדרך כלל מתכוונים לחסד שנוחת מגבוה. כלומר, כל זמן שהאחר, השולי או הזר נמצאים במצב נחות- הן בעושר או במצב כללי בחיים- אפשר לקבל אותו בנדיבות רבה של מנצחים ולהרעיף עליו חסד. אבל אני עדיין לא שמעתי על חג המוקדש לשפינוזה או לאוריאל אקוסטה או אפילו לזמלוויס. אולי מפני שלמוחרמים הללו היה הרבה מה לומר ולטעון נגד הממסד השבע- ממסד שבאופן מוזר מאוד לא מחבב אנשים שיוצאים נגדו.

שלא תהיה טעות: אני אוהבת מאוד את מגילת רות וגם אוהבת את דמותה של רות- אף שאין בה שום דבר ששואף לזר. להפך, היא מקבלת על עצמה את כללי המקום והזמן של התרבות הזרה- ולא יוצאת נגדם בשום אופן.

לא. חיבתי לה נעוצה בסיבות אחרות לגמרי. אני אוהבת אותה כי בארבעה פרקונים יש עולם ומלואו: אהבה ומוות, עסקי נדל"ן, שמות מצחיקים, תעלול רומנטי בשביל לתפוס בעל (ועל הדרך חלקה הגונה), וחוץ מזה כל העלילה הזו מתרחשת לאורכם של שדות, איך אפשר לא להתאהב בה?

אלא שצריך לזכור שהסיפור על השוליים הללו נמצא על המחלף הכי ראשי בתרבות שלנו- בתוך הקאנון התנ"כי. וצריך לזכור שעל כל רות יש עוד מיליון נשים שמפנות גב ועורף לכל מה ש"נכון" בעיני החברה. שעל כל שדה- יש עוד אלפי דונמים שלא זכו למבט. שעל כל אחר ונוצץ בתנ"ך- יש עוד מאות מבריקים באמת שלא זכו להכרה- בדרך כלל כי מה שאמרו לא יישר קו עם הפרופגנדה של הממסד.

והנה הפסוקים האחרונים של המגילה מספרים את הסיפור האמתי והחשוב: הזרה והשולית הזאת הביאה כבוד. כל כך הרבה כבוד שולי, זר ואחר היא הביאה שהם מיד עלו על המחלף הראשי והשתכנו בו לנצח בדמותה של שושלת היוחסין הכי משמעותית בתנ"ך:

"וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ, פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת-חֶצְרוֹן. וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת-רָם, וְרָם הוֹלִיד אֶת-עַמִּינָדָב. וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת-נַחְשׁוֹן, וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת-שַׂלְמָה. וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת-בֹּעַז, וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת-עוֹבֵד. וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת-יִשָׁי, וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת-דָּוִד."

 
 

בחר קורס לצאת איתו לדרך, משם המילים כבר יבואו מעצמן.

התחל את מסע הכתיבה שלך עוד היום.

מגוון קורסים לבחירה

image 1462.png
bottom of page